מוצאו של החתול הפרסי, או כפי שנקרא בזמנו – חתול ארוך שיער, הוא בפרס ובארצות אסיה התיכונה. בספרות הוזכר ה"פרסי" בפעם הראשונה ב-1876 בשם "החתול האסיאתי", אך כבר כ-300 שנה לפני כן, במאה ה-16, נראו חתולים אלה באירופה, בתחילה באיטליה וצרפת. לשם הגיעו על ידי דיפלומטים שביקרו בפרס וסביבתה, התלהבו ושלחו אותם לארצותיהם באירופה. החתולים הפרסיים הפכו להיות אהובים ופופולרים. בד בבד גם עלתה הפופולריות של החתולים הפרסיים בתערוכות, והם היוו את גולת הכותרת, בתחילה באנגליה ובהמשך גם במקומות אחרים בעולם. הם אף קיבלו חסות מלכותית מהמלכה ויקטוריה באנגליה, כאשר בבעלותה היו שני חתולים פרסיים כחולים. בסוף המאה ה-19 הגיעו החתולים הפרסיים לאמריקה, וגם שם התחבבו במהרה.
אז החלו לגדלם גם שם, ובהצלחה הולכת וגוברת, עד עצם היום הזה. בתערוכות בארצות הברית תפסו חתולים אלה תנופה והצלחה כה רבה, עד כי תשומת הלב אליהם עלתה אפילו על זו שניתנה לחתולי המיין קון המפורסמים בארצות הברית.
מראה כללי
לחתול הפרסי מבנה ראש עגול, עיניים פתוחות וגדולות, שנמצאות לצידי הפנים. לרוב צבע העיניים יהיה צבע נחושת-כתום. צבעי הפרווה הם רבים ומגוונים: לבנים, שחורים,כתומים, אפורים, בצבע לילך, טאבים או טריקולורים (3 צבעים). הגוף מוצק וקצר, האף גבוה ופחוס מאוד, אוזניו נמוכות וקטנות. בשל פרוותו הארוכה במיוחד ופניו הקצרות החתול הפרסי זקוק לטיפוח יומיומי.
אופי
החתולים הפרסיים הם חתולים שקטים, אינטליגנטים, בעלי אופי נוח ואינם תוקפניים. לרוב יסתדרו עם חתולים ובע"ח אחרים, והם מרגישים בנוח בקרבת בני אדם, הם יתמסרו בקלות לליטופים וסירוקים, גם על ידי ילדים, הם ישחקו לפעמים עם צעצוע, אבל הם לא אוהבים להשתובב עם ילדים. חתולים פרסיים רבים מעבירים חלק ניכר משעות היממה בשינה. הם יכולים להיות שעות רבות לבד בבית, אבל ישמחו מאוד לקבל תשומת לב ופינוקים כשתשובו הביתה.
בריאות
- תסמונת בראקיצפאלית (Brachycephalic airway syndrome) – שילוב של כמה שינויים אנטומיים במבנה הפנים ודרכי הנשימה של כלבים וחתולים "פחוסי פנים". שינוים אלו גורמים להתנגדות רבה יותר לכניסת האוויר לאף ולריאות, להגברת המאמץ הנשימתי ולפעמים לדלקות ובצקת של דרכי הנשימה. הסימנים הקליניים תלויים במספר האנומליות האנטומיות שהתפתחו ובסיבוכים המשניים. בכל מקרה של קשיי נשימה, חרחורים וירידה ברמת הפעילות, גשו לווטרינר לבדיקה, אבחון וקבלת טיפול. הטיפול הינו כירורגי (ניתוח), אם כי מעט מאוד חתולים (בניגוד לכלבים) זקוקים לניתוח בגלל סיבה זו.
- כליה פוליציסטית (Polycyctic kidney disease) – מחלה תורשתית בה מתפתחות ציסטות רבות בשתי הכליות. הציסטות פוגעות בתפקודי הכליה ולכשל כליה לבסוף. קצב הגדילה של הציסטות והתקדמות המחלה לא ניתנות לחיזוי. במקרים קשים מופיעים סימנים קליניים כבר בגיל 2-3 שנים, אך לרוב הסימנים מופיעים בגיל מבוגר מאוד. ירידה בתפקוד הכליה מלווה בשתיה מרובה ובהשתנה רבה, שינויים בפרווה, בתאבון, הקאות וירידה במשקל. האבחון נעשה על ידי אולטראסאונד בטן ובדיקת דם ושתן להערכת תפקודי הכליה. הטיפול הוא סימפטומטי.
- כבד פוליציסטי (Polycyctic liver disease) – מחלה תורשתית נדירה. מופיעה אצל חתולים פרסיים הסובלים גם מציסטות בכליה. לעיתים נדירות הציסטות פוגעות בתפקודי הכבד.
- ניוון של הרשתית (Progressive retinal atrophy)– מחלה תורשתית הנגרמת עקב פגם בתאים האחראים לקליטת האור. תחילה נפגעת ראיית הלילה ולאחר מכן היכולת לראות ביום עד כדי עיוורון מוחלט. המחלה מופיעה בחודשים הראשונים לחיי החתול.
- Hypertrophic cardiomyopothy – מחלת לב תורשתית בה שריר הלב (בדרך כלל החדר השמאלי) מעובה. נפח החדר קטן , דבר הפוגע ביכולת הלב להזרים כמויות מספיקות של דם אל הגוף. הסימנים הקליניים יכולים להופיע בכל גיל, אך נפוצים יותר בזכרים בוגרים. סימנים כמו ירידה בתאבון וברמת הפעילות, חולשה, קשיי נשימה או מאמץ נשימתי מוגבר ואף אובדן הכרה. במקרה של הופעה של סימן אחד או מספר סימנים גשו עם החתול לווטרינר. האבחון כולל – צילום רנטגן, אקו-לב ובמקרה הצורך בדיקת דם. אין כיום טיפול המאפשר להגיע להחלמה, אלא רק להקל על הסימנים ולשפר את איכות החיים של חתולכם.
- סקוסטרום בקרנית (Corneal sequestrum) – מחלה תורשתית הבאה לידי ביטוי בכתמים שחורים או חומים על פני הקרנית. בדרך כלל בעיה זו אינה גורמת לעיוורון. כתמים אלו יכולים להיווצר גם עקב חשיפה לוירוס ההרפס של החתולים (אינו מדבק לבני אדם או כלבים) או כיב כרוני בעין. על כן במקרה של הופעת כתמים על העין מומלץ להגיע לוטרינר לבדיקה.
- סבוראה ראשונית ׂ(Primary seborroeah)– בעיית עור המופיעה בגורים צעירים. מתבטאת בעור שמנוני וקשקשים על כל הגוף. האבחון נעשה על פי הסימנים הקליניים ובמקרה הצורך לקיחת ביופסיה. טיפול נעשה בשמפו מיוחד.
- דיסטוציה (Distochia) – סיבוכים בלידה. שכיחים יותר עקב מבנה הראש הגדול של הגורים. בכל מקרה של סיבוך בהמלטה צרו קשר עם הווטרינר.
- דלקת חניכיים (Gengivitis) -דלקת חניכיים על רקע לא ברור שמופיעה בגיל צעיר.
- דמוע יתר (Epiphora) – בעיה תורשתית הנובעת ממבנה הפנים הפחוס של החתול. מדובר בבעיה קוסמטית, שלעיתים נדירות יכולה לגרום לדלקת עורית סביב העיניים. לפעמים היא מופיעה עם פגמים בהתפתחות הריסים, חסימה של תעלת הדמעות או התפתחות לא תקינה של העפעפיים (ראה בהמשך). במקרה של דמוע יתר בלבד אין סימנים קליניים. במקרה של מצמוץ יתר, עין סגורה או הפרשות שאינן דמעות מהעיניים מומלץ להביא את החתול לבדיקה.
- אשך טמיר (Cryptorchidism) – אשך שנותר בתוך חלל הבטן או תעלת האינגוינל. יכול לעבור התמרה סרטנית בגיל מאוחר יותר. מדובר במחלה תורשתית ועל כן אין לנסות להרביע חתולים הנושאים פגם זה. הטיפול הוא כירורגי (ניתוח) – הוצאת האשך הטמיר וסירוס.
- אנטרופיון (Entropion) – עיוות קבוע של העפעף, הפונה פנימה, כלפי העין. זהו פגם מולד הנובע מהמבנה הפחוס של הפנים. סיבוב העפעף פנימה גורם לגירוי של הקרנית, דמוע יתר, דלקת מקומיות, כיבים ולפעמים מלווה בכאב. הטיפול בבעיה מתחלק לטיפול בדלקות ובכיבים המשניים והטיפול הכי חשוב תיקון הפגם האנטומי בניתוח.
