מחלה נגיפית, נגרמת על ידי וירוס (ממשפחת ה-Rabdovirus) שתוקף את מערכת העצבים המרכזית, בעיקר את המוח. זו מחלה קטלנית, שלא ניתן לרפאה מהרגע שמופיעים סימנים קליניים.
כל יונק עלול להידבק במחלה ולהדביק בה יונקים אחרים.
בשנים האחרונות הישנה עליה ניכרת במספר מקרי הכלבת בארץ, בעיקר בצפון הארץ. בעשור האחרון ארעו 3 מקרי מוות של בני-אדם ממחלת הכלבת.
הוירוס מועבר מבעל חיים נגוע בכלבת דרך הרוק, לרוב על ידי נשיכה. גם מגע עקיף של רוק עם פצע פתוח מאפשר הדבקה. הסימנים הקליניים שונים מחיה לחיה ותלויים בסוג בעל החיים שננשך, מצב הבריאותי של החיה לפני הנשיכה ומקום הנשיכה.
למחלה יש שתי צורות עיקריות:
1. צורה תוקפנית – בעל החיים יתקוף בני אדם, חיות אחרות ואפילו עצמים דוממים.
2. צורה שקטה – בעל החיים יהיה שקט מהרגיל, מופנם, נוטה להתחבא.
בשלב המתקדם של המחלה מתפתחים קשיים בבליעה, אי יכולת לשתות, ריור מוגזם (נראה כמו קצף), התכווציות שרירים ושיתוק, המנעות ממים (אגרופוביה) ושינויים בקולות שמשמיע מהחיה. במקרים נדירים יותר הסימנים היחידים הם חולשה, אדישות ומוות פתאומי.
האבחון נעשה רק בנתיחה לאחר המוות על ידי לקיחת דגימה ממערכת העצבים המרכזית של בעל החיים החשוד בכלבת.
כאמור אין מרפא למחלה וההגנה העיקרית מפני המחלה מושגת על ידי חיסון. חובה לחסן כל כלב עד גיל 6 חודשים ( אפשר לבצע את החיסון החל מגיל 3 חודשים) נגד כלבת ולאחר מכן כל שנה במשך כל חייו. החוק לא מחייב חיסון חתולים אך בצפון הארץ הסיכון להדבקה בכלבת גבוהה ועל כן אנו ממליצים לחסן חתולים היוצאים החוצה. בישראל שועלים, תנים, בקר,צאן וחיות בר הם המאגר והמפיצים העיקריים של המחלה.
היה וננשכתם על ידי כלב שאינו מחוסן צרו קשר עם רופא המשפחה שלכם.
