חתולים הם בעלי חיים מאוד טריטוריאליים. הם נלחמים בחתולים אחרים להגן על תחום המחייה שלהם או כדי להרחיבו.
במהלך קרבות אלו נושכים החתולים זה את זה, ולכן מדובר בתופעה נפוצה, במיוחד אצל חתולים המסתובבים בחוץ. במקרים רבים מתפתחת בפצע דלקת המתישה מאוד את החתול, במיוחד אם אינה מטופלת כראוי. פצעי נשיכה שכיחים יותר אצל חתולים זכרים מאשר אצל נקבות.
חתולים מסורסים ופוריים נבדלים ביניהם בדחף להרחבת תחום המחייה שלהם. חתולים פוריים אינם מסתפקים בשליטה על השטח שסביב מקום מגוריהם, אלא חותרים ללא הרף להרחיב את גבולות תחום המחייה שלהם. השאיפה להגדלת הטריטוריה לצד הרצון למנוע כניסת אורחים בלתי קרואים לשטח שלהם גורמת למלחמות אין-סופיות עם חתולים אחרים.
לעומתם, חתולים מסורסים מסתפקים בשטח מחייה קטן סביב מקום מגוריהם או בתוכו, אך גם הם יגנו בחירוף נפש על תחום מחייה זה בפני חדירה של חתול זר. גם חתולות, פוריות או מעוקרות, מגנות בצורה דומה על תחום המחייה שלהן. זו הסיבה להמשך הלחימה גם בחתולים מסורסים.
ההבדל בין נשיכות כלבים וחתולים
כאשר כלב נושך חתול או כלב אחר, שיניו חודרות את שכבת העור והוא מהדק אותן ומנער את ראשו. עורו של המותקף נתלש בדרך כלל, ובמקום נפער פצע גדול. לעומת זאת, כאשר חתול נושך חתול אחר, שיניו אמנם חודרות דרך העור אך הוא מרפה את אחיזתו במהירות. התוצאה היא מספר חורי נשיכה קטנים בעור, כשקוטר כל אחד מהם הוא כקוטר שן חתול. חורים אלו מתאחים בתוך מספר שעות, וכולאים תחתיהם חיידקים מפיו של החתול התוקף. כעבור 24 שעות כמעט שלא ניתן לזהות את חורי הנשיכה.
הפצעים הופכים למורסות מוגלתיות – אבצס
החיידקים הכלואים מתחת לעור החתול המותקף עשויים להתרבות משך מספר ימים לפני הופעת סימני דלקת. הסימנים השכיחים ביותר לדלקת הם נפיחות וכאב במקום הנשיכה; במקרים רבים הם ילוו בעלייה בחום.
כאשר העור באזור פצעי הנשיכה רופף, תיווצר במקום מורסה מוגלתית. באזורים בהם העור מתוח, כגון ברגל או בזנב, תיתכן התפשטות של הדלקת לתוך הרקמות התת עוריות שתגרום לנפיחות וכאב.
טיפול
חתול שנפצע יש להביא למרפאה. במידה ויקבל אנטיביוטיקה תוך 24 שעות יש להניח שהדלקת לא תתפשט ולא תתפתח מורסה. במידה ועברו כמה ימים מאז הקרב, יש להניח שהתפתחה מורסה. במקרה כזה, חובה לנקז את המורסה, בד"כ על ידי החדרת צינורית ניקוז פלסטית שתמנע את סגירת הפצע ותאפשר ניקוז מלא של המוגלה.
חשוב – כל עיכוב בהבאת החתול לבדיקה יגרום להחרפה במצב המורסה. המורסה תוסיף ותגדל, והעור שמעליה יאבד בהדרגה מחיוניותו עד שינשור לגמרי. במצב זה הטיפול שיידרש יהיה מורכב הרבה יותר ויהיה כרוך ברוב המקרים בתפירה, טיפולים וניתוחים חוזרים לסגירת העור שמעל הפצע. הטיפול ילווה במתן אנטיביוטיקה בזריקה ו/או דרך הפה. המורסה נרפאת בדרך כלל תוך כמה ימים.
בכל מקרה של פצעי נשיכה יש להביא את החתול לבדיקה אצל וטרינר ללא דיחוי.
הוראות טיפול בבית
* במקרה של פצע באזור הגב, הזנב או כל אזור אילו יכול החתול להגיע:מנע מחתולך גישה לאזור הפצע והקפד על לבישת "קולר אליזבט" לאורך כל תקופת ההחלמה ובהתאם להוראת הוטרינר.
* יציאה מהבית – אל תאפשר לחתול לצאת מהבית לפני שהמורסה נרפאה לחלוטין.
* חשוב להשלים במדויק את הטיפול האנטיביוטי על פי הוראות הווטרינר.
* ניקוז המוגלה מן המורסה ימשך כמה ימים לכן, הקפד על ניקיון האזור ומנע זיהום האזור מהחול בארגז הצרכים.
* תרופות – אסור לתת לחתול משככי כאבים הומאניים או כל תרופה הנמכרת ללא מרשם רופא. אספירין, אופטלגין או אקמול עשויים לגרום להרעלה אצל חתולים.
* כשבועיים שלושה לאחר הפציעה הבא את החתול למרפאה לבדיקה לגילוי לויקמיה של חתולים – FeLV, במקרה של תוצאה שלילית, חסן את החתול כנגד המחלה.